נכתב על ידי עמית מורנו
סגנון מוזיקה אלקטרוני שהתפתח בסוף שנות השבעים וגרר אחריו אוכלוסייה מיוחדת שחיפשה משהו אחר במוזיקה. לז'אנר אלמנטים מכלים לא שגרתיים וכלי-נגינה אלקטרוניים.
ראשית הדרך נעשתה בסוף שנות השבעים, כאשר התאגדו להם שלישיית בולוויל (דריק מיי, קווין סנדרסון וחואן אטקינס) וחיפשו לשבור את מסגרות המוזיקה של התקופה ההיא. השלושה הושפעו מאוד מהרכבים אלקטרוניים מחתרתיים של אותם השנים, כמו למשל קראפטוורק. אך עם זאת רצו לתת גם מקצב שירקיד אנשים.
את התאוצה האמיתית תפס הז'אנר בסוף שנות השמונים בדטרויט. בתחילה נתפס הז'אנר כגרסה דטרויטית לז'אנר ההאוס מכיוון שבדומה לו, גם הטכנו בנוי על מקצב 4 רבעים. אולם מהר מאוד הסתובב הגלגל ויוצרי האוס של אותה התקופה מצאו עצמם מושפעים יותר ויותר מהטכנו, מהסאונד המאסיבי והביט שחוזר על עצמו.
המאפיינים העיקריים של הז'אנר הינם: מקצב 4/4, תופים, סינטיסייזרים, אפקטיים קוליים וצלילים לא קונבנציונאליים. בתחילה קצבו של הטכנו היה בסביבות ה-130-140 BPM, כיום ניתן למצוא ז'אנרים שקיצבם מתחיל כבר מ-120 BPM.
כיום ישנו מגוון רחב של תתי ז'אנר שהתפכו מהטכנו, החל מטכנו תעשייתי, מינימל טכנו ועד ל-IDM ודראם אנד בייס.
